<h1>ראב"ן סימן רפ"א</h1>
<h2>דף צג.</h2>
ה' חוטי נינהו וכו' יש לחלק בין צלייתן לבישולן, אותן שהן חלב אין לחלק בין צלייתן לבישולן איסורן שוה כאחד, אבל אותן שהן משום דם לבשל אסור לצלות מותר, מדקאמר ה' קרמי נינהו ג' משום תרבא וב' משום דמא, והקשו חכמים חלב כרת ודם כרת למה לנו לחלק בג' משום תרבא וב' משום דמא, וכך פירקו נפקא מינה להיכא דצלאו (לחלוק) בקרום שלהן, (אלא) [אילו] משום חלב פיעפע חלב בכולן ואסורה, ואילו משום דמא שאבה האור את דמו ומותר. ומקום שלא נמצא שם מלח כלל היכי עבדינן, מחתיך ליה לבשרא וצלי ליה ואכיל, ואי בעי לבשולי בקדירה ליטויה ברישא עד דדייב כולי דמא והדר שפיר דמי לבשולי בקדירה כי האי גוונא, והכי תריץ רב האיי גאון. וה' מקומות יש שקרומין, ג' מהן אסורים משום חלב, דכפלי הוא אותו קרום שזכרנו למעלה קרמא מפסיק בין החלב של כליות ובין הבשר שתחת הכליות ואגב שצריך לקלוף אותו צד שתחת החלב צריך לקלוף את כל הקרום שעל הכסלים, דטחלי כל הקרום שעל הטחול בין כנגד הדד שהוא עוביו ובין שלא כנגד הדד, דכוליא קרום שבין החלב לכוליא, אילו ג' אסורין משום חלב. קרום של ביצי זכר ושעל המוח אסור משום דם, ונ"ל דאם נמלחו שפיר דמי, ומכאן סמכו למלוח ראש טלה בלא קליפת הקרום של מוח כי המלח והאור מוציאין הדם גם אותו דם אשר מתחת למוח, ואע"פ שנראה שם אח"כ מראה אדמומית, קרום הוא ולא דם וזורקו, והמחמיר שפיר עביד.
